מטפלים רבים מגלים הססנות, עד כדי הימנעות מיישום עקרונות הגישה של טיפול דינמי ממוקד קצר מועד עם ילדים. הנימוקים לכך נשענים על החשש שמא עקרונות הגישה וטכניקות העבודה הייחודיות המאפיינות אותה, יעוררו בילדים חרדה בלתי נסבלת/מווסתת, שתוביל להתנגדות, הימנעות או נשירה מהטיפול. פעמים רבות הקושי, ההימנעות והאתגר, אינם של הילד, אלא של המטפל. בשאלת יישום הגישה עם ילדים, חיוני להבחין בין הכרה בכך שאוכלוסיית הילדים דורשת התאמת הגישה למאפייניה ההתפתחותיים הייחודיים, לבין הימנעות והתנגדות המטפל בשל קשייו המודעים והלא מודעים. מטרת המאמר הנוכחי הינה להבהיר את ההתאמה והשימוש בעקרונות הגישה לעבודה עם ילדים, ולאתגר את המטפל לבחון את מחסומיו וההתאמות הנדרשות מצדו. התאמות שמטפל נדרש לעשות, מול כל עבודה טיפולית עם אוכלוסיית יעד בעלת מאפיינים ייחודיים.
המאמר המלא פורסם באתר פסיכולוגיה עברית: לקריאת המאמר המלא







