הפסיכולוגיה החינוכית מעוגנת בשלושה תחומי ליבה והם פסיכותרפיה, עבודה מערכתית ודיאגנוסטיקה. תחומי ליבה אלה נתפסים לעתים כנפרדים, כדורשים התמחות נפרדת, או אף כמתחרים זה בזה. עמדת המחבר היא כי יש הרבה מן המשותף בין שלושת התחומים וכי האינטגרציה ביניהם מזינה, מפרה ויוצרת עמדה מקצועית המגדירה את ייחודיותה של הפסיכולוגיה החינוכית. עמדה זו מהווה עמוד שדרה מקצועי המאפשר תנועה בין ובתוך כל אחד מתחומי ליבה אלו. המאמר מתמקד באינטגרציה וברצף התיאורטי המתקיימים בין עבודה מערכתית ופסיכותרפיה. שטח החפיפה וההזנה ההדדית בין התחומים מתקיים במסגרת התיאוריה האנליטית, ומה שיש לה להציע כמסגרת תיאורטית לחשיבה והמשגה הן בתחום המערכתי – הגישה "האנליטית לעבודה מערכתית", והן בפסיכותרפיה – הגישה של הטיפול דינאמי קצר מועד, עם מיקוד במודל של "תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות". מהתאמה של מודל זה לעבודה מערכתית במסגרות חינוכיות נגזרת הפרפרזה "תסריטים נרקיסיסטיים של המוֹרוּת".